ובחרת בחיים, בני

הרב אי"ש שפירא – רב ומנהל 'בית סנהדריה'

פורסם במדור ׳אנחנו וצאצאינו׳
מוסף שב״ק, יתד נאמן

וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, בְּנִי…


הבחירה מסורה בידיהם של הורים המבחינים בניצנים של חשיבה עצמאית אצל בנם המתבגר, לראות ברצון הפנימי הזה תשוקה חיובית להפוך ולהיות איש חי ומשמעותי, הבוחר במעשיו ומביא בהם לידי ביטוי את סגולתו האמיתית להיות פועל בעולמו של הקב"ה

אב הבוחר בבנו באהבה ואמונה, מחדד בו את הבנת משמעות כח הבחירה שנתחדש בו, בבן. הוא נותן לפניו את הטוב ואת הרע, ובחדא מחתא, מביע גם הציפייה וגם הבטחון ביכולתו ורצונו לבחור בטוב, ולעמוד במרכזו של עולם המושפע בשפע טובה וברכה ממעשיו הבחיריים והרצוניים


בשנות חייו הראשונות של ילד, הוא מודרך ומורגל בידיהם האמונות של הוריו-מחנכיו לחיים של תורה ומצוות. כל עוד לא נראה כי בידו כלי דעת טוב ורע, נימנע מלהעמידו בפני דילמות חיים המנכיחים שני צדדים ומאלצים בחירה בין הטוב והרע.

כאשר אם-יהודית מעירה את משה'לה בנה הקטן בשעת בוקר מוקדמת, היא מדקלמת איתו "מודה אני" ומזרזת להתגבר כארי, לקום ולנטול ידים כדת וכדין. עוד בטרם תלך היא לישון, מעל החולצה שאמא מכינה למשה'לה על השרפרף לפני השינה, היא גם תשים בטבעיות את הטלית-קטן הקטן. כך בבוקרו של יום, בדרך הילוכו, יזכור הקטן להתעטף בציצית עוד קודם ללבישת החולצה. רגע לפני היציאה מן הבית, אמא תתאמץ ותרים אותו על ידיה, תצמצם את המרחק הבלתי-אפשרי בין כף ידו הקטנה לבין המזוזה הקדושה שבמרומי המשקוף. משה'לה הולך ומתרגל בעבודתו, מנשק את ידו וזוכר את שומר דלתות ישראל.

יפה עושה האם בהרגילה את בנה הקטן לפתוח את יומו החדש בחיים שתורה וקיום מצוותיה שזורים ומשתלבים בהם תדיר. כמוה, גם בהמשך יומו של משה'לה, בכיתת הגן או במכינה יזרזו אותו מחנכיו לעמוד בתפילה, לשבח לבקש ולהודות לבורא עולמים, להתנהג מנהגים שבין אדם למקום, ובין אדם לחבריו. שעה שעה, יום יום.

יודעים ההורים והמחנכים את כוחו של המתחנך הצעיר בביצוע פעולות כמצופה, ובכוונת מכוון יבחרו למקד בה את מרחב הפעולה עימו. הוא עדיין לא בשל דיו לעסוק בהבנה וחיבור פנימיים לנפשם של דברים.

וכך, כל עוד לא הנצו במשה'לה ניצניה של סקרנות מידתית ובריאה שהטביע הבורא בברואיו הבוגרים כלפי הבריאה וסוד החיים בה, ובמקביל גם טרם ניתנו לו מן שמיא כלי עבודה התואמים את מידותיו המסייעים בהפקת עומק ומשמעות מהתבוננות וחקירה – גם מחנכיו-אוהביו ינהגו בו במידה של בריאות יהודית, יעטפוהו בתום ויסלקו מפניו ברירות ובחירות שאינן הולמות את מידתו ודעתו.

החשש שמא יבחר הילד במה שהוא היפך הטוב, חלילה, מדריך אותנו לעמוד על המשמר, לגונן על הילד במסירות ולא לאפשר לו עדיין צעידה עצמאית במקום הספק, מקום הבחירה.

בבוא היום, לקראת כניסתו לעול תורה ומצוות והיותו איש המצווה ועושה, תחל הבחינה העיונית בעולם ובמשמעותו. כשזו תבוא במידה ובמניין מכוונים ומודרכים, יש בכוחה לגדל לתפארת בן-תורה מתבונן, תוהה ומבקש, הצועד במסע לגיבוש הזדהותו עם עולמו הפנימי ובניית ביתו, לתורה ולמעשים טובים.

♦ ◊ ♦

מדבריו של רבינו הרמח"ל זת"ע ב'דעת תבונות' (קנ"ח) מתבאר כי בבחירת הקב"ה בעם ישראל מכל העמים, להקריבנו לפני הר-סיני ולהיות לו ממלכת כהנים וגוי קדוש – קיבלנו מאיתו ית' את כוחה של הפעולה וההשפעה בעולם באמצעות קיום דברי התורה ומצוותיה.

הוא מבאר, כי במעמד הר-סיני לא נתן הקב"ה לישראל את התורה כולה, אלא הכינם "הכנה כוללת המכשירה אותם להיות בני אדם הראויים לעבודת המצוות, מושלמים בעיטורים ומעלות הראויים לאדם העשוי לעבוד את יוצרו ושמעשיהם בעבודתו יעשו הפרי הטוב המצטרך לתיקון הבריאה".

ראשיתם של דברים היא בבניית מעלתו של האדם. עיקר כוחו וסגולתו המאפשרת לו להיות נעלה על כל הנבראים – היא בכך שניתן לו הכח להיות בעל בחירה הפועל ברצונו בלא הכרח ובלא מונע, בתוך עולם שיש בו אפשרות מעשית ושקולה של שני צדדים, והוא ברצונו בוחר במעשה הטוב.

הנשמה, טרם רדתה לעולם, הרי היא כשאר כל הנבראים שעושים רצון קונם בהכרח ושלא מתוך בחירה. עם ירידתה לשכון בגוף, נעשית היא חלק ממציאותו המורכבת של האדם הבלול מרוח וגשם, כוחות קוטביים ורצונות מנוגדים המאפשרים את קיומו של מרחב הבחירה בתוכיותו של האדם.

"אילו קרבנו לפני הר סיני, דיינו" – מהותה של קירבה זו, היא בחירתו של הקב"ה את ישראל מכל העמים, להיות אלו אשר הכח העצום בידם להשפיע בבחירתם על העולם כולו. הם המצווים והם הם העושים.

♦ ◊ ♦

הבחירה מסורה בידיהם של הורים המבחינים בניצנים של חשיבה עצמאית אצל בנם המתבגר, לראות ברצון הפנימי הזה תשוקה חיובית להפוך ולהיות איש חי ומשמעותי, הבוחר במעשיו ומביא בהם לידי ביטוי את סגולתו האמיתית להיות פועל בעולמו של הקב"ה.

ההבנה כי גילויי הרצון הללו הם אלו שימלאו בסיכומו של יום במשמעות פנימית ועמוקה את מעשי הבן, יש בכוחה לתת הגדרה מחודשת המפחיתה את החשש מפני כשלון ח"ו, ומדגישה את היכולת והאמונה בכוחו של בן לבחור בטוב.

אב הבוחר בבנו באהבה ואמונה, מחדד בו את הבנת משמעות כח הבחירה שנתחדש בו, בבן. הוא נותן לפניו את הטוב ואת הרע, ובחדא מחתא – בלימודו מהי הברכה והיפוכה – מובעת גם הציפייה וגם הבטחון ביכולתו ורצונו לבחור בטוב, ולעמוד במרכזו של עולם המושפע בשפע טובה וברכה ממעשיו הבחיריים והרצוניים.

תחת העיסוק בהבעה חוזרת ונשנית של חששות ואזהרות מפני בחירותיו השגויות של הבן, אדרבה, ישוש עמו אביו על שנבחר להיות בוחר בטוב. ככל שתודגש בפני הנער משמעות בחירת הקב"ה בנו לעם נבחר מכל העמים – כך הוא יחזיר במטבע זהה המצדיק ומוכיח את טוב הבחירה בו.

♦ ◊ ♦

ישראל ההולכים עם הקב"ה בתמימות – מאמינים שלא יטעינם בדבר שלא יוכלו לעמוד בו, (עי' שבת פח,ב) הבחירה בנו מלמדת על האימון השמימי בנו כי נבחר בטוב, תמיד.

כי עם הנבחר לבחירה, יבחר בטוב, כרצונו של הבוחר.

אולי יעניין אותך גם:

מאמרים

מנוחה ושמחה

הרב אי"ש שפירא – רב ומנהל 'בית סנהדריה' פורסם במדור ׳אנחנו וצאצאינו׳ מוסף שב״ק, יתד נאמן מנוחה ושמחה בן אדם הזוכה לעלייה וצמיחה בחייו, מתהלך לאורך

למאמר המלא »